אודות תורתה

תורתה הוא פרויקט כתיבת המקרא בהיפוך מגדרי.

המקרא נכתב לאורך תקופה ארוכה, וגם תהליך התקדשותו ארך מאות שנים. הוא מתאר תיאולוגיה, פוליטיקה וחוק של עולם פטריארכלי. החוק המקראי מעדיף גברים על פני נשים ורוב דמויות המופת שהוא מצייר הן גבריות. המקרא הוא הספר המתורגם למספר השפות הרב ביותר מאז ומעולם ובעל השפעה עצומה על התרבות והיצירה האנושית.

כתיבת המקרא מחדש, בהיפוך מגדרי, מציעה נוסח מטריארכלי למיתולוגיה המקודשת, לנרטיבים המכוננים זהות עצמית ולאומית, לפוליטיקה ולחוק. תורתה חושפת אפשרויות קיומיות אחרות לנשים ואנשים. ההבניות המגדריות מיטלטלות ופותחות אופק למציאויות מגדריות לא בינאריות.

האלוהות בתורתה מכונה תְהֹוָה-אֱלֹהִין. הנבראת האנושית הראשונה נקראת הַחֹוָּה (זו שחֹוָּה) והאנושות - ׳בנות חוה׳. שני המינים מכונים זָכְרָה וְנֶקֶב:"וַתִּבְרָא אֱלֹהִין אֶת־הַחֹוָּה בְּצַלְמָהּ בְּצֶלֶם אֱלֹהִין בָּרְאָה אֹתָהּ זָכְרָה וְנֶקֶב בָּרְאָה אֹתָן" (בראשית א,כז). הקשר הראשון של החוה הוא לאלוהין והיא הממוענת של הקריאה האלוהית. הקשר השני הוא בין החֹוָּה לאיש, המהווה עזר כנגדה.

האנשים של המקרא (שאנו מכנות 'תורתו') הן עכשיו נשים: האב אַבְרָהָם הופך לאם אֵמְרָהָמָה, יִצְחָק לתִּצְחָק ויַעֲקֹב לתַּעֲקֹב. במקביל, הנשים הן כעת אנשים: האם שָׂרָה הופכת לאב שַׂהַר, רִבְקָה למַרְבֵּק, לֵאָה לפָּר ורָחֵל לאָיִל.

גם מגדרן של החיות משתנה, לדוגמא עורב הופך לעורבת, עז לתיש וגמל ל…גמלה (ולא לנאקה, על מנת לשמור על אלמנט הגְמוּל המהדהד בשם).

תורתה פורשת גיאוגרפיה בלשון אישה ובונה מחדש את הקשרים בין בנות חֹוָּה למקומות. כך השתנה מגדרם של מספר שמות עצם מוכרים:

ארץ - כעת בלשון איש: "וַיּוֹצֵא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע לְמִינֵהוּ" (בראשית א,יב);"אֶל־אֶרֶץ טוֹב וְרָחָב אֶל־אֶרֶץ זָב חָלָב וּדְבָשׁ" (שמות ג,ח); "וַיִּטְמָא הָאָרֶץ וָאֶפְקֹד עֲווֹנוֹ עָלָיו" (ותקרא יח,כה).

עיר - כעת בלשון איש: בנבואת הזעם של תחזקאלה על העיר תרושלמה (ירושלים): "לָכֵן זוֹנֶה שְׁמַע דְּבַר־תְהוָה" (תחזקאלה יו,לה); "עֶקְרוֹן וּבָנָיו וַחַצְרוֹתָיו" (תהושיעי יה,מה); "כִּי־תִקְרַבִי אֶל־עִיר לְהִלָּחֵם עָלָיו וְקָרָאת אֵלָיו לְשָׁלוֹם" (דברים כ,י).

עם - כעת בלשון אשה: "וּרְאִיתֶן אֶת־הָאָרֶץ מַה־הוּא וְאֶת־הָעָם הַיֹּשֵׁבֶת עָלָיו הֶחָזָקָה הִיא הֲרָפָה הַמְעַטָּה הִיא אִם־רָבָּה" (במדבר יג,יח).

רוב השמות במקרא מגדריים. לכן שמות של מקומות טבעיים (נהרות, הרים וכיו"ב), של ערים, ארצות ועמים גם משתנים וכך 'מצרים' הופכת ל'מְצֵרוֹת' ו'כנען' - ל'כֵּנְעוֹנָה' (עונה 'כן!'). תהליך שינוי השמות מחלץ ומרחיב את טווח המשמעויות הגלום בהם.

השפה של תורתו ענייה ביחס לנשים, וכשחסרו מילים, המצאנו אותן. למשל: במקום ״בְּעֻלַת בָּעַל״ כתבנו ״בְּעֻל בַּעֶלֶת״ (בראשית כ,ג), ובמקום "שִׁכְבַת-זָרַע" כתבנו ״שִׁכְבַת־עֹנֶג״ (ותקרא יה,יו).

את הפסוקים והפרקים מספרנו בהתאם לשינוי בשם המפורש. השם י-ה-ו-ה אינו קיים בתורתה. השם תהוה הוא שם האלוהות ולכן המספור יה' ויו' חוזר לסדר הרציף.

בתורתה לשון רבים הכוללת שמות עצם משני המינים היא תמיד לשון רבות. למשל:"וַתִּהְיֶנָה שְׁתֵּיהֶן עֲרוּמּוֹת הַחֹוָּה וְאִישָׁהּ וְלֹא תִּתְבֹּשָׁשְׁנָה" (בראשית ב,כה); "וְאַתֶּן תִּהְיֶינָה־לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנֹת" (שמות יט,ו).

בני ישראל מכונים בְּנוֹת תִּשְׂרָאֵלָה: "וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנוֹת תִּשְׂרָאֵלָה הַבָּאוֹת מְצֵרוֹתָה" (שמות א,א). והיהודים - תְּהוּדִיּוֹת: "שִׂמְחָה וְשָׂשׂוֹן לַתְּהוּדִיּוֹת מִשְׁתֶּה וְיוֹם טוֹב" (מגילת מרדכי ח,יז) בהתאם לשינוי שם שבט יהודה לשבט תְּהוּדָה.

חוויית הקריאה בתורתה, בייחוד לאלה המורגלותים בשפת 'תורתו', אינה פשוטה. היא מתארת נוכחות נשית בכל המישורים הקיימים במציאות: הרוחניים והפיזיים, על כוחותיה ההרסניים ועל אלה המחזקים. נשות תורתה מציגות מודלים של ייתכנות ויכולת בקשת רחבה ביותר: הן רוצחות, מגלות עריות, אונסות וכובשות. הן מלכות, שופטות, כוהנות, נביאות, לוחמות, מייסדות שבטים ומנהיגות עמים.

למרות שמנעד התפקידים של האנשים בתורתה מצטמצם בצורה משמעותית, הם זוכים בהעמקת חווית האבהות שלהם שכעת תופסת מקום מרכזי בזהותם. אבות רבים בתורתה נואשים להוליד בנות שבזכותן מעמדם נבנה, כמו האבות שהר, מרבק ואיל. לעיתים הם מודל להורות עילאית כמו 'האיש הגדול משונם' (מלכות ב׳ פרק ד). האנשים של תורתה מתפקדים בעיקר במישור הביתי: הם האיש של בעלת הבית, הם המיילדים, הם השפחים (הטייה חדשה במקום שפחות) והם זרועות (במקום אמות).

תורתה נולדה מתודעה פמיניסטית אולם היא אינה אוטופיה פמיניסטית. משום שהסיפור והחוק בתורתה מקבילים לאלה שבתורתו, הטקסט שנוצר מאתגר גם אותנו. האתיקה והתיאולוגיה המתוארות בתורתה אינן תואמות את האידיאלים המבוססים על שוויון בין המינים. אולם, היא פותחת אופקי מחשבה פמיניסטיים בלתי צפויים בשל מיקומן החדש של הנשים בסיפור. הנשים נבראות בצלם האלוהות, הן הממוענות שלה, ומתוך כך הן בעלות פעלנות יוזמת (agency) עשירה.

קריאה בתורתה מוסיפה מימד מקורי בהבנת החוויה הקיומית הנשית. אחד האתגרים שהיא מזמנת הוא ״הכרת הרע״ הפוטנציאלי הטמון בנו. האלימות הנשית, הן של האלוהות והן של הדמויות הפועלות, מאתגרת אותנו להביט נכוחה בצדדים האפלים בנפשנו, שאנו נוטות להכחיש ומעדיפות להימנע מלהתבונן בהם בצורה מעמיקה.

כמו כן גילינו שהמרחב המטריארכלי של תורתה מאפשר קריאה חדשה ומקורית ליחסים בין האנושות לאלוהות: סיפור האכילה מהפרי בגן עדן (בראשית פרק ג') יכול להתפרש כתהליך הריון ולידה של האנושות מהרחם האלוהית תוך ניתוק חבל הטבור (הנחשה) המקשר ביניהן. קריאה כזו מזהה את האכילה מהפרי לא כחטא אלא כתהליך בלתי נמנע שמתחיל את הפרידה הכואבת של תהוה אלוהין מבנותיה.

המרחב המטריארכלי מאפשר קריאה חדשה גם ליחסים בין האנושות לבין עצמה. בסיפור הרג הבלה על ידי קינה אחותה תהוה מקללת את קינה "נעה ונדה תהיי בארץ". אנו ניקדנו את הפסוק "נָעָה וְנִדָּה תִּהְיִי בָאָרֶץ" (בראשית ד,יב). כך הופכת הפרשיה לסיפור אטיולוגי הרואה בתופעת הדימום הווסתי תוצאה של שפיכת דם הבלה על ידי קינה. דמה של קינה המנודֶה ממנה מדי חודש בחודשו, קושר אותה לאחותה שדמה ממשיך לזעוק מן האדמה, ושמה, קינה, מצטרף לזעקה ההיא. קינה, מבינה את שעשתה ומתייסרת על כך, ובעקבות ניסיונה היא נותנת לבתה הבכורה את השם - חנכי.

המרחב המטריארכלי מאפשר קריאה חדשה ומקורית גם ליחסים בין האנושות למרחב הגיאוגרפי. מגדרית, כך נוצרו משמעויות חדשות. למשל את השם 'כנען' שינינו ל'כֵּנְעֹנָה': "וְנָתַתִּי לָךְ וְלִפְרִֽי־בִטְנֵךְ אַחֲרַיִךְ אֵת אֶרֶץ מְגֻרַיִךְ אֵת כָּל־אֶרֶץ כֵּנְעֹנָה לַאֲחֻזַּת עוֹלָם וְהָיִיתִי לָהֶן לֵאלֹהִין" (בראשית יז,ח). המקום שכלפיו אלוהין מכוונת את אמרהמה ופרי בטנה, הוא המקום התודעתי של היכולת להשיב 'כן!' לקיום.

החוק המקראי בתורתה לעיתים מנוסח כממוען לנשים בלבד: "שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה תֵּרָאֶה כָּל־זָכְרָתֵךְ אֶל־פְּנֵי הָאֲדֹנָה תְהֹוָה" (שמות כג,יז). לעיתים הוא מנוסח בלשון אישה אך ממוען לציבור כולו, כמו בעשרת הדיברות: "לֹא תִּרְצָחִי לֹא תִּנְאָפִי לֹא תִּגְנֹבִי לֹא־תַעֲנִי בִרֵעֻתֵךְ עֵדַת שָׁקֶר" (שמות כ,יג).

החוקים בתורתה מהווים תמונת מראה לאלה שבתורתו, למשל, בתורתה לנשים בעלוּת על מיניותן ועל מיניותם של אחרים כך שהציוויים על הגבלת הפעילות המינית מופנים אליהן, למשל, האיסור לשכב עם איש של אישה אחרת (ותקרא יח,כ). אולם במקרים רבים, החוקים המהופכים חורגים מתמונת המראה ומציעים התנהלות נורמטיבית שונה ומקורית. את החוקים הנוגעים לזיבות מאברי המין של נשים וגברים החלפנו ביניהן: טומאת זיבת דם הנידה הנשי נעלמת לחלוטין ובמקומה קיימת טומאת דימום מאיבר המין הגברי (למשל בעת מחלה כדלקת בדרכי השתן) ."וְאִישׁ כִּי־יָזוּב זוֹב דָּמוֹ יָמִים רַבִּים כָּל־יְמֵי זוֹב טֻמְאָתוֹ טָמֵא הוּא׃ (ותקרא יה,כה). במקביל, טומאת זיבת הזרע הנקראת 'שכבת זרע' נעלמת לחלוטין, ואת מקומה תופסת זיבת נוזלי העוררות המינית הנשית שכינינו "שכבת עונג", שהיא מטמאת: ״וְאִשָּׁה כִּי־תֵצֵא מִמֶּנָּה שִׁכְבַת־עֹנֶג וְרָחֲצָה בַמַּיִם אֶת־כָּל־בְּשָׂרָהּ וְטָמְאָה עַד־הָעָרֶב״ (ותקרא יה,יו). החילופין מזמינים חשיבה מחודשת על מהותן של טומאה, טהרה וקדושה.

ברית המילה בתורתה מצווה על הנשים בלבד. כשאלוהין כורתת את הברית עם אמרמה (ההופכת לאמרהמה) היא תובעת: "זֹאת בְּרִיתִי אֲשֶׁר תִּשְׁמֹרְנָה בֵּינִי וּבֵינֵיכֶן וּבֵין פְּרִי־בִטְנֵךְ אַחֲרָיִךְ הִמּוֹלִי לָכֶן כָּל־זָכְרָה" (בראשית יז,י). ברית המילה בתורתה נעשית במקביל לזו שבתורתו, ברקמת העורלה של נשים. אולם בניגוד לרקמת העורלה של אנשים, עורלת הנשים קשורה לאיבר העונג (היא רקמת העור המכונה מכסה הדגדגן) ולא לאיבר ההולדה. שינוי זה פותח שער להבנה אחרת של מהות הברית.

במגוון הקשרים שבין תורתה לתורתו מתווספות אפשרויות סיפוריות וחוקיות, למשל: "וְשָׂרַי אֵשֶׁת אֵמְרָמָה לֹא יָלְדָה לָהּ וְלָהּ שֶׁפֶח מְצֵרוֹתִי וּשְׁמוֹ הָגֵר" (בראשית יו,א), או לחילופין, "וְשָׂר אִישׁ אַבְרָם לֹא יָלַד לוֹ וְלוֹ שִׁפְחָה מִצְרִית וּשְׁמָהּ הָגָר" (שם). חוקים חד-מימדיים העומדים בניגוד זה לזה כמו בתורתו "וְאֶת־זָכָר לֹא תִשְׁכַּב מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה תּוֹעֵבָה הִוא" (ויקרא יח,כב) ובתורתה, "וְאֶת־זָכְרָה לֹא תִשְׁכְּבִי מִשְׁכְּבֵי אִישׁ תּוֹעֵבָה הִוּא" (ותקרא יח,כב) ניתן להציב זה לצד זה, ולהרחיב את תחום ההכלה, או לחילופין, לאפשר להם להתבטל כשהם מנטרלים זה את זה.

תורתה בונה שפה תרבותית חדשה. בעזרתה ניתן להיחלץ מהשפה הפטריארכלית שמהווה ברירת מחדל עבורנו במודע או שלא במודע. תורתה מסמנת אופק חדש של היתכנות להבנה עצמית, חברתית ורוחנית.

תקוותנו היא שעם הזמן, המגע בין תורתה לתורתו יוליד נוסחי מקרא נוספים, פרשנות ויצירה אמנותית, לקראת תורה ערה, מורכבת ומכילה יותר. תורה שאנו מכנות "תורה שלמה".

בבית תורתה אנו פותחות את הלימוד המשותף בתפילה זו:

"גַּלִי עֵינַי וְאַבִּיטָה נִפְלָאֹת מִתּוֹרָתֶךְ" (תהילות קיט,יח)
יְהִי רָצוֹן שֶׁתְּהֵא שְׁעַת לִמּוּד זוֹ שְׁעַת רַחֲמִים וְעֵת רָצוֹן בְּתוֹכִי, שֶׁחֲבֵרוֹתַי לַלִּמּוּד תִּרְאֶינָה בִּי וַאֲנִי אֶרְאֶה בְּחַבְרוֹתַי: רֵעוֹת, אֲהוּבוֹת, רְאוּיוֹת לְהִשָּׁמַע, קַשֻּׁבוֹת לִשְׁמֹעַ, מַצְמִיחוֹת וְצוֹמְחוֹת, וְנִזְכֶּה לַעֲמֹד זוֹ מוּל זוֹ, וְכֻלָּנוּ כְּאַחַת, מוּל תּוֹרָתָהּ, פָּנִים אֶל־פָּנִים כַּאֲשֶׁר תְּדַבֵּר אִשָּׁה אֶל־רְעֻתָהּ.
יְהִי רָצוֹן שֶׁנִּקְנֶה תּוֹרָתָהּ בְּדִבּוּר וּבִשְׁתִיקָה, בְּבִינַת הַלֵּב בְּכוּלִּיּוּתוֹ, בְּיִרְאָה, בְּשִׂמְחָה, בַּעֲנָוָה, בְּאֹרֶךְ רוּחַ, בִּצְנִיעוּת וּבִמְחִילָה עַל עֶלְבּוֹן. וְנִתְרַחֵק מִן הַכָּבוֹד, נַכְרִיעַ חַבְרוֹתֵינוּ לְכַף זְכוּת, נַעֲמֹד עַל הָאֱמֶת, נַעֲמֹד עַל הַשָּׁלוֹם וְנִלְמַד עַל מְנָת לַעֲשׂוֹת.

ומסיימות את הלימוד בתפילה:

מֵעוֹלָם קִוִּינוּ לָךְ
אָנוּ מוֹדוֹת עַל רָזֵי תּוֹרָתָהּ שֶׁנִּתְגַּלּוּ בֵּינֵינוּ הַיּוֹם מֵהַמַּעְיָן הַמִּתְגַּבֵּר וּמֵהַנָּהָר שֶׁאֵינוֹ פּוֹסֵק. כִּי עִמָּךְ מְקוֹר חַיִּים, בְּאוֹרֶךְ נִרְאֶה אוֹר. יְהִי רָצוֹן שֶׁהַחָכְמָה, הַבִּינָה וְכוֹחוֹת הַנֶּפֶשׁ שֶׁל אַחְוָתֵנוּ יְלַוּוּ אוֹתָנוּ בַּשָּׁבוּעַ הַבָּא עָלֵינוּ לְטוֹבָה, וְנִזְכֶּה מִשָּׁבוּעַ לְשָׁבוּעַ לְהַמְשִׁיךְ וְלִטְווֹת אֶת תִּקְוַת חוּט הַשָּׁנִי, וְהַלִּמּוּד יְחַזֵּק בָּנוּ אַהֲבַת חַיִּים וְאַהֲבַת חֶסֶד, לְהַשְׁפִּיעַ בְּרָכָה בָּעוֹלָם. וְנֹאמַר, עֵץ־חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקוֹת בָּהּ וְתוֹמְכוֹתֶיהָ מְאֻשָּׁרוֹת.

בברכת שלום,

יעל קנרק ותמר ביאלה