שיר השירים: יש סקס אחר

"אני חושבת שאתן עושות טעות שאתן משכתבות את שיר השירים. זהו הטקסט הכי לא סקסיסטי ולא פטריארכלי בתנ"ך, טקסט שמביע הדדיות בין גברים ונשים. השינויים שלכן מעלימים את ההיבט החשוב הזה של השיר."

את הביקורת הזאת קיבלנו במייל מתיאולוגית יהודיה אמריקאית, שאני כל כך מעריצה ואוהבת כבר שנים רבות, ושבדרך כלל מתלהבת מהעבודה שלנו על תורתה. מה יש בשיר השירים, שסיימנו זה עתה להפך מגדרית, בעזרת חברות שהצטרפו לעבודה על פרויקט תורתה, שכל כך צער אותה ונדמה לה כמעשה בלתי נסלח?

האם תורתה אכן מעמעמת את ההדדיות שבין גברים ונשים במגילה? האם ההדדיות הזאת אכן היתה שם, בתורתו, שיוויונית לכתחילה?

*

שיר השירים המקראי שבתורתו, הוא צרור שירי אהבה חושניים, רוויי דימויים של יפי אברי גופם של האוהבים וכיסופיהם זו לזה. אלה שירים עתיקים מאד, שירי אהבה כפריים ושירי אהבה עירוניים שחלקם מיוחסים לאהבה של המלך שלמה וזו שהוא מתחתן איתה, בת כפר או אולי נסיכת מצרים. אחרים מיוחסים לאהבתם של רועה ושל, כנראה, בת למשפחת כורמים. האהבה שוקקת חיים בנופי העיר ירושלים על בית המלוכה שבה, השומרים הסובבים בעיר ועל חומותיה, כשבנות ירושלים עדות לה. היא מתנהלת גם בנופי השדות, הגנים, הכרמים והעיינות ברחבי ארץ ישראל, בתקופת הפריחה.

אין במגילה עלילה מסודרת. בעיקר מתוארים בה החיזורים, הגעגועים, הקושי להיפגש והקושי להיפרד. האוהבים משלחים זה את זו וזו את זה שוב ושוב, 'לכי לך רעייתי יפתי' (שה"ש ב,י) 'ברח דודי' (שם, ח,יד) ומאידך תובעים נאמנות 'שימני כחותם על ליבך' (שם, ח,ו) ומעידים על עצמם שהם חולי אהבה. בקיצור – דרמת אהבה אנושית סוחפת - בשיאה.

לחז"ל היה קשה למצוא מקום למגילה בין כתבי הקודש בתהליך ההכרעה אלו כתבים יקודשו ויכללו בתנ"ך. המשנה במסכת ידים מכנה ספר קודש כספר ש'מטמא את הידים'. ההכרזה על ספר ככזה, מנעה מהקוראים בו לאכול במהלך הקריאה, וכך את נשירתם של פירורים על המגילה. ספר שלא מוגדר כספר ה'מטמא את הידיים' (וכל הספרים היו אז מגילות) עלול לא לשרוד זמן רב, כי העכברים יתעניינו בו לא פחות מהקוראים…

כשרבי עקיבא במסכת ידיים פרק ג משנה ה קובע ששיר השירים צריך להיחשב כספר קודש, הוא מכריז: "חס ושלום! לא נחלק אדם מישראל על שיר השירים שלא תטמא את הידיים." ומעיד בהתרגשות: "שאין כל העולם כולו כדאי כיום שניתן בו שיר השירים לישראל. שכל כתובים קדש ושיר השירים - קודש קודשים!".

רבי עקיבא שידע אהבה מהי, אהבה לאישה (ראינה בבלי כתובות סב וסג) ולא פחות, לאלוהים (ראינה בבלי מנחות כט ע"ב), עזר להכיל את שיר השירים בקאנון כתבי הקודש, אולם במחיר גבוה: מכאן ואילך חז"ל, המקובלים והפילוסופים והפרשנים לאורך הדורות, תפסו את שיר השירים כשיר אהבה אלגורי העוסק באהבה שבין עם ישראל ואלוהיו, ואינו קשור באהבה אנושית ובחושניות כלל.

את אברי הגוף השונים שהאוהבים מתארים, פירשו חז"ל וההוגים אחריהם כדמויות שונות מההיסטוריה היהודית או כפנים שונות של האלוהות; את הסצנות הדרמטיות בין האוהבים, הציגו כתיאורים של אירועים היסטוריים בחיי האומה או אף של הקוסמוס כולו.

גם כאלגוריה, המגילה היתה אהובה ביותר בכלל קהילות ישראל, שמצאו לנכון לקרוא אותה, מי בערבי שבתות בין השמשות ומי בפסח ובשבתות האביב.

עם תחיית השפה העברית והשיבה הציונית לארץ, החל חוזר שיר השירים לכרמי עין גדי, לכרמל, לצמחים ולריחות המקומיים, אבל במידה רבה, היחס האלגורי נשמר: כסיפור האהבה שבין העם העברי, לאדמתו ולארצו. אולם לא לזמן רב. עם התפתחות התרבות העברית הישראלית, השתחררה המגילה סופית מהרסן האלגורי שחז"ל השיתו עליה, והיא זוכה לשוב לפרושה המקורי - דרמת האהבה האנושית. ביטויים שונים במגילה הפכו לביטויים השגורים בשפת היום יום, (כמו 'גן נעול', 'שושנה בין החוחים', 'חולת אהבה') ובפסטיבלי הזמר המזרחי כיכבו פסוקי המגילה כשירי אהבים. (1)

מעניין לציין שכבר בעקבות השואה משוררים שונים השתמשו בשיר השירים לשוב ולעסוק בגוף האנושי, כשהם משתמשים בפסוקים וביטויים שונים לתאר את הזוועות שהם חוו והיו עדים להן. (2)

כשיעל ואני דנות בהיפוך המגדרי של שיר השירים אנו תוהות איזה גלגול חדש בתולדות המגילה הוא יציע. אנו סקרניות כיצד ישמעו תיאורי יפי איברי הגוף השונים - שבתורתו, הם מיוחסים לגוף של המגדר השני; כיצד תשמענה הסצנות הסיפוריות הקצרצרות הדרמטיות, שבתורתו, נחוו על ידי בת/בן המגדר השני. אנו גם תוהות, במידה ונבחר להמשיך ולבחון את המגילה המהופכת מגדרית, דווקא כאלגוריה ליחסים בין האלוהות לעם, איזו תיאולוגיה המגילה המהופכת תציע, כשהאלוהות תהיה האשה והעם - האיש.

*

יעל ואני חוות את המגילה באופן שונה מאד זו מזו. יעל גדלה בבית חילוני ישראלי, למדה בבתי ספר חילוניים, והיא לפני הכל, אמנית. היא קוראת את המגילה בקריאה שהיא הפנימה מהמסורת הקבלית שלמדה. על פי מסורת זו, ניתן לגלות בביאור הפסוקים את פנימיות התורה המתארת את הדינמיקות של מערכת הכוחות במבנה הרצון האנושי. יעל קוראת בפסוקי המגילה על אהבה צעירה מלאת תשוקה כמודל לבחינת ההתקשרות בין האנושות לאלוהות, בין בנות תשראלה ותורתה, בין תורתה ותורתו, בין הקבוצה שעובדת על תורתה לתורתה, בינה עצמה לבין המציאות ועוד.

אני מגיעה למגילה עם משא מכביד של פרשנות מסורתית ושל הבניות מגדריות מסורתיות. מכאן ואילך אעסוק בחווית הקריאה שלי בלבד. את החוויות והתובנות של יעל תוכלו למצוא בהקלטה של שיעור שהעברנו יחד לקהילת 'בני ישורון' במנהטן ב 26.3.23 בקישור הזה.

*

את התובנות שעלו אצלי מקריאת מגילת שיר השירים המהופכת מגדרית אחלק לשלושה חלקים: מי הוא הגוף הסקסי, מהי בתוליות וכיצד מתקיים מעשה האהבה.

א. הגוף הסקסי

תורתה, לכאורה, מאתגרת את המשיכה המינית ההטרוסקסואלית. האהובה נמשכת ליופיים של איברי גופו של האהוב, שבתורתו, הם האיברים של האהובה. למשל:

שיר השירים ד

א הִנְּךָ יָפֶה רֵעִי הִנְּךָ יָפֶה עֵינֶיךָ יוֹנִים מִבַּעַד לְצַמָּתֶךָ שְׂעָרְךָ כְּעֵדֶר הָעִזִּים שֶׁגָּלְשׁוּ מֵהַר גִּלִיעָד׃
ב שִׁנֶּיךָ כְּעֵדֶר הַקְּצוּב֔ים שֶׁעָלוּ מִן־הָרַחְצָה שֶׁכֻּלָּם מַתְאִימִים וְשַׁכּוּל אֵין בָּהֶם׃
ג כְּחוּט הַשָּׁנִי שִׂפְתֹתֶיךָ וּמִדְבָּרְךָ נָאוֶה כְּפֶלַח הָרִמּוֹן רַקָּתְךָ מִבַּעַד לְצַמָּתֶךָ׃
ד כְּמִגְדַּל דְּוִידָה צַוָּארְךָ בָּנוּי לְתַלְפִּיּוֹת אֶלֶף הַמָּגֵן תָּלוּי עָלָיו כֹּל שִׁלְטֵי הַגִּבֹּרוֹת׃
ה שְׁנֵי שָׁדֶיךָ כִּשְׁתֵּי עֳפָרוֹת תְּאוֹמֹת צְבִי הָרוֹעֹת בַּשּׁוֹשַׁנִּים׃

האהוב בתורתה, במקביל, נמשך לאיבריה של האהובה, המיוחסים בתורתו לאברי גופו של האהוב, למשל:

שיר השירים ה

יא רֹאשָׁהּ כֶּתֶם פָּז קְוֻצּוֹתֶיהָ תַּלְתַּלִּים שְׁחֹרוֹת כָּעוֹרָבֶת׃
יב עֵינֶיהָ כְּיוֹנִים עַל־אֲפִיקֵי מָיִם רֹחֲצֹת בֶּחָלָב יֹשְׁבֹת עַל־מִלֵּאת׃
יג לְחָיֶהָ כַּֽעֲרוּגַת הַבֹּשֶׂם מִגְדְּלוֹת מֶרְקָחִים שִׂפְתוֹתֶיהָ שׁוֹשַׁנִּים נֹטְפוֹת מוֹר עֹבֵר׃
יד יָדֶיהָ גְּלִילֵי זָהָב מְמֻלָּאִים בַּתַּרְשִׁישׁ מֵעֶיהָ עֶשֶׁת שֵׁן מְעֻלֶּפֶת סַפִּירִים׃
יה שׁוֹקֶיהָ עַמּוּדֵי שֵׁשׁ מְיֻסָּדִים עַל־אַדְנֵי־פָז מַרְאֵהָ כַּלְּבָנוֹנָה בְּחוּרָה כָּאֲרָזִים׃

בקריאת המגילה המהופכת, מצאתי להפתעתי את תיאורי המשיכה המינית הרבה פחות "מאתגרים" ואני חוששת שגם הרבה פחות מעניינים, ממה שציפיתי. רוב התיאורים לאורך המגילה אודות יופיים של האיברים לא מיוחס לאברי המין. תיאורי השיער, הפנים, העיניים והשיניים, הידיים והרגליים וכו', בסופו של דבר די דומים בין גברים ונשים.

איברי המין היחידים ששבים ונזכרים במגילה הם 'שדי הגבר', אזכור לכאורה צורם. אבל יעל ואני גילינו כבר מזמן שה'צרימות' בתורתה, הן דלתות לשיעורים מופלאים על הפוטנציאל של גופינו. ה'צרימות' בדרך כלל מגלות עד כמה האופן שבו אנו חוות את גופנו ואת אלה של אחרות.ים הוא מוגבל וחלקי ולא הכרחי. ה'צרימות' מזמינות אותנו לחוות את העולם אחרת. לכן אזכורם של 'שדי הגבר' הוא נכס. 'שדי הגבר' הן מתנה שתורתה מעניקה לנו בבואנו לטלטל את דימויי הגוף המיניים שלנו.

כבר בחמישה חומשי תורתה הנקה מיוחסת לגברים בלבד, ולאחר שניים-שלושה איזכורים של התופעה, המשמעות משתנה מהאכלה באמצעות השד, להזנת תינוקות בכלל ודאגה לרווחתם הפיזית. ייחוס 'הנקה' לגבר, פותח עולם שלם של יחסים בין אבות לילדיהן.ם, שאין זרקור המופנה אליו בעולם פטריארכלי, אך הוא תואם את החוויה הקיומית של גברים צעירים רבים בימינו, ויכול לעודד ולגבות אותה. ובעיקר - להדגים ולקדם אותה.

שיר השירים של תורתה, מזמין אותנו גם לבחון את מקומם של 'שדי הגבר' בהבניית המשיכה המינית של הגוף הגברי. (לצד העובדה שבשיר השירים של תורתה אין התייחסות לשדיים הנשיות.)

כשאני חושבת על שדיים או חזה גברי, הדבר הראשון שעולה אצלי הן השאלות החוזרות ונשנות של בנותיי, בקייצים כשהיינו הולכות לבריכת השחייה בשכונה "למה הבנים יכולים לשחות כשרואים להם את החזה, ובנות לא?" . וכשהן רואות גברים רצים ברחוב ללא חולצה: "לו אשה תרוץ חשופה ככה, באמת המשטרה תעצור אותה? למה??".

שדי הגבר של תורתה, שנחווים כמושא לתשוקה, מזמנים את השאלות - מי קובע לאורך ההיסטוריה האנושית אלו איברים נחשבים מושכים וקבע ששדי הגבר פחות מושכים, ובשל כך אינם מהווים איום על הסדר החברתי? את מי הקביעה הזו משרתת? וכיצד היא משפיעה על מיניותן.ם של מי שלא היו מעורבות.ם בהחלטה?

ההזמנה של תורתה להשיב לשדי הגבר את הפוטנציאל המיני המעורר שלהם, מזמנת תהיות נוספות לגבי המיניות האנושית: האם באמת יש קשר בין משיכה מינית לגילוי וכיסוי של הגוף? האם ניתן לחוות התעוררות מינית מכל איבר, או רק מאיברים ספציפיים? האם משיכה מינית של נשים הטרוסקסואליות לשדי גבר דומה לזו של גברים הומוסקסואלים?

ב. בתוליות

בתורתו, לבתולי נערה משקל רב. הם תנאי ללקיחתה לאשה. בשיר השירים של תורתו הבתולים הם חלק מהמשיכה לאהובה ומשמעותיים לסטטוס החברתי שלה. בתורתה, אלה הם בתוליו של הנער האהוב.

על בתולי נער חשבנו רבות, יעל ואני, עוד כשהיפכנו את החוקים הנוגעים לבתולי נער שנישא לאשה והיא חושדת שהוא לא היה בתול כשלקחה אותו. (דברים כב, יג-כא). כבר אז שאלנו - מה יכולה להיות המשמעות של "בתולים" לגבר? וכיצד ניתן "להוכיח" שנער הוא בתול?

משום שתורתה נכתבת במאה העשרים ואחת, אנו כבר יודעות שגם בתולים של אשה, כקטגוריה גופנית מובהקת, אינם קיימים, וגם אותם לא ניתן להוכיח. (מוזמנות לצפות בהסבר רפואי בעברית) עד לעת החדשה, האמינו שיש לנשים קרום בואגינה שנקרע עם המגע המיני הראשון, ויוצר דימום. אולם 'עובדה ביולוגית' זו, הופרכה זה מכבר, כך שהיא אינה מופרכת יותר מאפשרות הוכחת בתולי נער.

הבתולים, אם נרצה לתת להם איזושהי משמעות סבירה, אינם אלא חוסר ניסיון מיני, וכך אני מבינה את בתולי הנער, האהוב. האיזכור של בתולי הנער, משקף את פגיעותם של אנשים שמיניותם נשלטת על ידי חזקים מהם, בתורתה - בחברה מטריארכלית דמיונית, ובתורתו - בחברתנו הפטריארכלית.

בפרק ד פסוק יב בתוליו של הנער מדומים לגן או למעין: גַּן נָעוּל אָחִי כָלִיל גַּל נָעוּל מַעְיָן חָתוּם׃

הדימוי המהופך שיוחס בתורתו לאשה שקרום הבתולין נועל את הכניסה לגנה או למעיינה, מזמין אותנו עתה לחפש אלמנטים 'נעולים' אחרים בנשים ובגברים שאין להן עדיין ניסיון מיני.

בפרק ח מופיע דימוי נוסף לבתולי הנער, בתוך סוגיה העוסקת בתפקיד של המשפחה, ובייחוד של האחיות בשמירה עליהם: אָח לָנוּ קָטָן וְשָׁדַיִם אֵין לוֹ מַה נַּעֲשֶׂה לְאָחִינוּ בַּיּוֹם שֶׁיְּדֻבַּר־בּוֹ׃ אִם־חוֹמָה הוּא נִבְנֶה עָלָיו טִירַת כָּסֶף וְאִם דֶּלֶת הוּא נָצוּר עָלָיו לוּחַ אָרֶז׃ (שיר השירים ח,ח-ט)

האחיות דואגות לסטטוס של אחיהן הצעיר בזמן ש'מדובר בו' בענייני שידוכים. הן מתארות שני מצבים אפשריים של מיניות האח הצעיר, כשהן משתמשות בשני דימויים, ומסכמות כיצד תפעלנה בכל מצב: אם האח בתול כ'חומה', הן תקשטנה אותו בתכשיטי כסף כחלק מתהליך שידוכיו לאשה. אך אם הוא מבחינה מינית יהיה כ'דלת' הנפתחת ונסגרת, הן תחתומנה אותו בלוח ארז - תסגורנה אותו (עליו) בדרך נחרצת כלשהי. גם כאן, הדימויים שאובים מהקונספציה השגויה בדבר בתוליה של נערה, בתורתו, ואנו מוזמנות לשאול את עצמנו, מה ראוי להיות, בימינו, היחס של המשפחה למיניות של הפרטים שבה. מהן היתרונות והחסרונות של מעורבות כזאת? כיצד, אם בכלל, ראוי שתתקיים? האם יכולה להתקיים מעורבות כזאת ללא ניצול של יחסי כוח?

ג. מעשה האהבה

כמו בחמשת חומשי תורתה, גם בשיר השירים של תורתה, המעשה המיני מיוחס באופן עקרוני לאשה. היא הפועלת שלוקחת, או מקבלת, משהו מהאיש. תיאורי האהבים מוצגים פעם מהזווית שלה ופעם משלו:

בפרק ב פסוק ו מתאר האהוב את אחיזת האהובה אותו: שְׂמֹאלָהּ תַּחַת לְרֹאשִׁי וִימִינָהּ תְּחַבְּקֵנִי׃

בפסוק יה שם, יש עדות לפעילות המינית של הנשים בימי האביב: אֶחֱזוּ־לָנוּ שׁוּעָלוֹת שׁוּעָלוֹת קְטַנּוֹת מְחַבְּלוֹת כְּרָמִים וּכְרָמֵינוּ סְמָדַר. הנשים, מדומות לשועלות קטנות ה'מחבלות כרמים', והאנשים, לכרמים המצויים במצב 'סמדר'. לְחַבֵּל, במגילת שיר השירים, משמעו להרות או ללדת (ראו שיר השירים פרק ח פסוק ה) כלומר, הנשים בפסוק יה עסוקות בהפריות של עצמן מהכרמים - מהאנשים או מאברי המין שלהם, שכעת הם 'סמדר', כלומר, החלו להתפתח.

בפרק ה פסוק א מעידה הדודה: בָּאתִי לְגַנִּי אָחִי כָלִיל אָרִיתִי מוֹרִי עִם־בְּשָׂמִי אָכַלְתִּי יַעְרִי עִם־דִּבְשִׁי שָׁתִיתִי יֵינִי עִם־חֲלָבִי אֱכֹלְנָה רֵעוֹת שְׁתֶינָה וּשְׁכַרְנָה דּוֹדוֹת. בסדרת דימויים היא מתארת כיצד פעלה מינית על האהוב ומזמינה את חברותיה לעשות אף הן כן (אני מקווה שעם אהובים אחרים).

התשוקה, באופן גלוי וברור, מיוחסת לדודה. האהוב מעיד: אֲנִי לְדוֹדָתִי וְעָלַי תְּשׁוּקָתָהּ׃ (שיר השירים ז,יא) והוא מזמין אותה להנות מפריו, לאחר שיבדקו יחד אם הוא בשל: לְכִי דוֹדָתִי נֵצֵא הַשָּׂדֶה נָלִינָה בַּכְּפָרִים׃ יג נַשְׁכִּימָה לַכְּרָמִים נִרְאֶה אִם פָּרְחָה הַגֶּפֶן פִּתַּח הַסְּמָדַר הֵנֵצוּ הָרִמּוֹנִים שָׁם אֶתֵּן אֶת־דֹּדַי לְךָ׃ (שם יב-יג).

תורתה מציעה שיפוט המוסרי חדש ביחס לפעילות המינית של נשים. בחמישה חומשי תורתה כבר הכרנו את הנשים שהן בעלות מספר גברים (למשל, לתעקב ארבעה אנשים - פר, איל, זילף ובהל); נשים שלוקחות לעצמן גברים של אחרות (שהר, בן זוגה של אמרהמה, נלקח פעם על ידי מלכת מצרות ופעם על ידי מלכת גררה); נשים השבות מן הקרב עם שבוי יפה תואר, שעליהן לתת לו להתאבל בטרם תקחנה אותו לעצמן לאיש, ועוד. הסטנדרטים לגבי מיניות נשית שונים מאלה של האיש, שמיניותו מועברת מרשות אמו לרשות אשתו בלבד. שיר השירים של תורתה מאשר את הלגיטימיות של ריבוי גברים להנאה מינית של אשה אחת, כשהוא מתאר את האפיריון שהמלכה שלֹמָה הכינה, כנראה למטרה זו: אַפִּרְיוֹן עָשְׂתָה לָהּ הַמַּלְכָּה שְׁלֹמָה מֵעֲצֵי הַלְּבָנוֹנָה׃ עַמּוּדָיו עָשְׂתָה כֶסֶף רְפִידָתוֹ זָהָב מֶרְכָּבוֹ אַרְגָּמָן תּוֹכוֹ רָצוּף אַהֲבָה מִבְּנֵי תְּרוּשְׁלֵמָה (ג, ט-י).

שיר השירים של תורתה אמנם מעניק לגיטימציה לנשים לחגוג את מיניותן בדרכים נרחבות מהמקובל, אבל מה שאני מוצאת כמעניין הוא לאו דווקא אימוץ הסטנדרטים המיוחסים לפעילות המינית הגברית, אלא האפשרות לבחון את החוויה המינית האנושית מחדש.

המשוררת יונה וולך כותבת ב'שיר קדמשנתי' :

רומזים לנו שיש סקס אחר.
טוב שמישהו יודע על זה.
אם יש סקס אחר
הביאוהו לכאן
ונדעהו נדבר גלויות,
יש או אין.

שיר השירים של תורתה מהווה הזדמנות להתבונן מחדש במחול החיזור האנושי, בחוויית הפסיביות והאקטיביות במהלך מעשה האהבים, באברי גופם של האהובותים ובמה שהם מעוררים בנו. המגילה פותחת מחדש את סוגיית הסטטוס החברתי של אלה שיש להן.ם ניסיון מיני לעומת אלה שאין להן.ם, את שאלת האחריות והמעורבות של בנות.י המשפחה למיניותן.ם של הפרטים בתוכה ואולי בכלל, למקומה של המיניות בחיינו.

*

בשיר השירים של תורתה, הדודה נמשכת לקולו של האהוב. היא מבקשת שוב ושוב שישמיע אותו. בפסוק הלפני אחרון, שנשאר איתנו עם סיום הקריאה, היא מעודדת אותו הַיּוֹשֵׁב בַּגַּנִּים חֲבֵרוֹת מַקְשִׁיבוֹת לְקוֹלְךָ הַשְׁמִיעֵנִי (שיר השירים ח,יג).

אבל לא כולנו יכולים לשמוע או להשמיע.

בשנת 2010 למדתי בבית מדרש 'אלול' בירושלים, במשך שנה שלמה, את מגילת שיר השירים. זו היתה שנה קסומה של לימוד תורה יקר מאין כמותו. החברותא שלי היתה רוחל'ה דנגור ז"ל, שבאותה עת שימשה כבימאית של קבוצת 'תיאטרון ח”ם' [חרשים מציגים] שכל המשתתפים בה, מלבדה, היו כבדי שמיעה וחרשים. לפרזנטציות שכל משתתפ.ת בבית מדרש אלול מכינה בסוף השנה, רוחל'ה תרגמה את כל המגילה לשפת הסימנים הישראלית. יחד עם אליהו גרומן, שחקן צעיר מהלהקה, הם הציגו את החיזורים של שיר השירים כשהם מסמנים אותם [בשפת הסימנים] וממללים אותם בו זמנית, כדי שנבין את שתי השפות. הם שיבצו שירי אהבה עבריים מודרניים, שאף אותם סימנו בשפת הסימנים, באופן שהציג את המגילה כסיפור ההתפתחות הנפשית של האהובה ביחס ל'אהבה', במהלך חייה.

נדמה היה לי שהמטרה היתה להחזיר את שיר השירים לגוף, לזירת ההתרחשות המקורית. חשבתי שנזכה לצפות במעין סגירת מעגל של הפרשנות היהודית למגילה מתוך פרידה מהמימד האלגורי שלה. אבל מה שקרה במופע הפתיע אותי עד עצם נשמתי.

המגילה "הוקראה" באמצעות הגוף, כשהחושניות והאסתטיקה היו לכאורה במרכז. אולם בו זמנית, מימדי הרגש והרוחניות שבאנושיות, התגלו בעוצמה לא פחותה אף הם. האהבה האנושית, האהבה בין האנושות לאלוהות (מה שהיא לא תהיה), היופי, ההתמסרות והבקשה, היו כולן נוכחות סימולטנית בכל המישורים מבלי לעמעם ו'לדרוך' זו על זו.

השפה שרוחל'ה ואליהו דברו בה, דרך גופם, היוותה כלי פרשני שונה מאלה שאנו מכירים. המושגים המופשטים התגלו כנוכחים בגוף וכאלה שאינם בתחרות איתו. אימננטיות וטרנסנדנטיות לא התקיימו כמנוגדות זו לזו כלל, אלא כצדדים או ביטויים שונים של אותה הוויה הקיימים יחד בבו-זמניות. זו היתה התגלות של ממש. המבע של שיר השירים בשפת הסימנים חשף את הכור האטומי של החיבור בין גוף לנפש, אם בכלל כדאי להשתמש בשפה כזו המבחינה בין השניים.

'קודש קודשים' כינה ר' עקיבא את מגילת שיר השירים. המופע ההוא אכן הנכיח 'קודש קודשים' המתעלה על כל מושגי הקדושה שהכרתי עד אז שהבחינו בין קודש וחול, בין רוח לחומר, בין אלוהות לעולם וכו'. המודל שזכינו להיחשף אליו באותו יום הנכיח סדר אחר, מעין הצצה 'מאחורי הקלעים' לאופן שבו הקיום באמת עובד.

יהי זכרה של רוחל'ה ברוך.

(1) שיר השירים בשעשועים של עפרה חזה ושחורה ונאווה של שימי תבורי בפסטיבל השמיני, חנוכה תשל"ח 06/12/1977.

(2) כמו שירו של ליובה אלמי המצטט את האוהבים הבוחנים את האיברים השונים שלפניהם בתיאורים שהולכים ונעשים בלתי נסבלים כשכל איבר שהם מבקשים אחד אצל השני מעוות או נעדר בגלל העינויים והמיתות המשונות. למשל "מי זאת עולה מן המדבר, כתמרות עשן? זו אחותי שרופת בשר עולה מן הכבשן".

נספח:

משפחתה של רוחל'ה נענתה לבקשתי והסכימה לחלוק איתנו סרטון ובו חלק קטן מהמופע ההוא המכונה 'הראיני את קולך'.

כמו כן מצאתי סרטון שבו היא מסמנת את השיר 'שיר משמר' (שמרי נפשך) שכתב נתן אלתרמן לבתו, והולחן ע"י סשה ארגוב. בסרטון רוחל'ה מסמנת אותו כשברקע הביצוע של השיר ע"י חוה אלברשטיין. יש בו משהו מהקסם שתיארתי למעלה. קסם שהוא הוא האמת לאמיתה.